בדרך כלל אנחנו לא מודעות לרגשות שלנו כלפי הבגדים שאנחנו לובשות וכלפי הסטיילינג והנראות שלנו. לכן חשוב לדבר על כך בשיח פתוח או בדרך של התבוננות פנימה, לבדוק ולהכיר מאילו מקומות פנימיים אנחנו מרגישות ומגיבות
הסטיילינג הבין דורי
לכל אחת מאתנו יש הרבה סיפורים. על הבגד שאהבנו כשהיינו ילדות, הבגדים שחלמנו שיהיו לנו, איך אחרים הסתכלו עלינו ומהם הבגדים שלבשנו, המריבה עם ההורים בגלל בגד מסוים שרצינו ללבוש בגיל ההתבגרות ובעיני ההורים הוא לא היה ראוי או לא צנוע מספיק…
אני שומעת הרבה סיפורים משפחתיים על בגדים בסדנאות ובהשתלמויות שלי.
סיפורים מרתקים!
הסטיילינג הבין דורי הוא התקשורת שהייתה לנו עם הורינו ובמיוחד עם האימהות שלנו סביב סטיילינג. איך אימא שלנו התלבשה, באיזה אופן התבוננו בה ומה חשבנו עליה ועל אבא, איו מסרים עברו בבית על דימוי גוף, אלו הערות על הלבוש, על האוכל כולל מבטים ומסרים לא מילוליים.
הסטיילינג הבין דורי משפיע גם על מי שאנחנו היום, בין אם זה הרצון להיות כמו אימא, להידמות לה או להיות בדיוק ההיפך ממנה. אין ספק שכל אלו משפיעים על היחס שלנו לבגדים.
בסדנאות, בקבוצות ובקורסים שאני מנחה, אני מבקשת לחזור אחורה להורים, לבית, לילדה ולנערה שהיינו ולעשות חקר קטן על המודלינג שקיבלנו בבית מאמא, אבא או מי שהיה עבורנו דמות משמעותית.
איזה מסרים קיבלת על דימוי גוף, האם את שונה או דומה לאמא שלך? מה היו מסרים המילוליים והלא מילוליים בהקשר של דימוי גוף?
תמיד מרגש לשמוע את הסיפורים ולראות את התמונות.
זיכרונות שעולים מההורים, מהסבתא האהובה האלגנטית שהשפיעה וגם נתנה לנכדה תכשיט שאותו היא עונדת קרוב אליה עד היום, נשים ממשפחות ברוכות ילדים שקיבלו בגדים מהאחיות ואיך זה השפיע עליהן כנשים בוגרות ( ספויילר – הן אינן מסוגלות לקבל היום בגד יד שנייה ולכן קונות המון..).
קיבוצניקית שגדלה בקיבוץ והבגדים שלבשה היו מוקצבים ממחסן הבגדים, לכולם אותו דבר. כמה קשה להיות אחר או לנסות לבלוט בקבוצה כזאת.
אחד הסיפורים המרתקים הוא של סיגלית (שם בדוי), קיבוצניקית לשעבר כבת 55. באחד המפגשים שאלתי אותה על זיכרון מבגד. לסיגלית הגיח פתאום זיכרון רחוק כשהייתה בת שש ונסעה בקיץ עם הוריה לבקר את המשפחה של אבא שלה בארצות הברית. את הביקור זכרה במעורפל רק זכרה שלפני שחזרה קיבלה מתנה-שמלה לבנה עם הדפס של תותים.
היא לא הספיקה ללבוש אותה בכלל. כשחזרה לארץ והמטפלת הודיעה לה שהשמלה לא יכולה להישאר אצלה, היא תהיה במחסן הבגדים (אין רכוש פרטי) ומי שתצטרך לנסוע וללבוש בגדים יפים תיקח אותה ותחזיר אחר כך למחסן. ויזו תחושה של עצב וכעס הציפה אותה ! החוויה הזו השפיעה על סיגלית ביחס לבגדים שלה,
אולי לא כדאי לגלות רגשות ולאהוב בגד? ואולי לא מגיע לה להיות יפה ומיוחדת? (זהו מאפיין משותף לנשים שגדלו בקיבוץ והורגלו ללבוש את אותם הבגדים ממחסן הבגדים).
והיום, האם סיגלית יכולה לעשות שינוי?
סיגלית נפגשה עם עצמה ועם עברה ביחס לבגדים, לדימוי הגוף ולתחושת המיוחדות. היא הבינה שמגיע לה משהו אחר ומיוחד ולאט לאט התחילה לעשות שינוי בתודעה. , המודעות שלה לסטיילינג ולבחירות שלה בבגדים השתנתה.
התחושה שמותר לה לבטא את עצמה דרך הבגדים שלה ומותר לה להיראות טוב גורמת לה היום לאושר.
הבגדים והסטיילינג שלנו מספרים סיפור עמוק הרבה יותר ממה שנראה על פני השטח. הם מביאים איתם גם את העבר שלנו, חוויות טובות וחוויות פחות נעימות, הם מביאים את הבית שבו גדלנו כשיח מודע ולא מודע עם עצמנו ובעצם עם הורינו, את הקונפליקט איתם וגם את ההשלמה עם מי שגידלו אותנו והשפיעו כל כך על עיצוב דמותנו.
