המאמר פורסם ב"קשר עין", אפריל 2019
סטיילינג תרפי בהיבט חינוכי
סטיילינג תרפי נוצר מהחיבור בין בגדים לרגשות. הוא כלי שמסייע לפיתוח גמישות מחשבתית, מחזק את הדימוי והתפיסה העצמית ועוזר לנו לבטא את עצמנו ולהרגיש טוב יותר לגבי עצמנו.
בחיי האישיים סטיילינג תרפי הוא ציר מארגן, כעין עוגן רגשי שעוזר לי להתמודד עם קשיים. הארגון החיצוני הזה מאפשר לי לעשות סדר כלפי חוץ ואז להתפנות לדברים שזקוקים לסדר פנימי. מהחוץ אל הפנים. כשהבנתי שאני רוצה לחבר בין עולם הסטיילינג לעולם החינוכי, שממנו אני באה, חשבתי שיהיה נכון להביא את הכלי הזה ולחבר בין שלושת העולמות.
ובכן, לכאורה שלושה עולמות שונים לגמרי: סטיילינג, טיפול וחינוך. מה הקשר ביניהם?
הנושא הזה העסיק אותי מאד. הרגשתי שאני רוצה להעביר הלאה את ה"אני מאמין" שלי בנוגע ללבוש, ביטוי אישי ונראות- שלנו, של אנשי החינוך ובעיקר של התלמידים שלנו ולהפוך את הכלים של סטיילינג תרפי לכלים פסיכופדגוגיים איתם ניתן לעבוד עם תלמידות ותלמידים ולסייע להם להרגיש טוב יותר עם עצמם, בטוחים יותר ומחוברים למי שהם. כשפיתחתי את הסטיילינג תרפי בהיבט החינוכי היה לי ברור שאחד הנושאים המרכזיים והחשובים הוא דימוי גוף. כאדם, כאישה, כאשת מקצוע וכאם, חשוב לי שהמסרים שעוברים לדורות הבאים יהיו שונים מאלה שקיבלנו אנחנו בנוגע לדימוי גוף ולמודל יופי. דימוי הגוף המקובל והנכסף שהוצג לבני הדור שלי, על ידי דוגמניות בכלי המדיה השונים ובתצוגות אופנה, היה דימוי של אישה גבוהה ורזה במידות כמעט לא מציאותיות. נשים רבות חשו תסכול ופגיעה בדימוי הגוף שלהן בשל רצון להידמות להן. בעת האחרונה התחולל שינוי בתפיסה הזאת, אבל הדרך עוד ארוכה.
חשוב שנדע לקבל את עצמנו, גם מהבחינה הזאת ונחנך את התלמידים שלנו לקבלה ולחמלה עצמית. יש צורך להרחיב את מנעד דימויי הגוף. ככל שיהיו עוד דימויים להזדהות איתם, עוד גוונים, עוד צורות, כך יוכלו נערים ונערות למצוא דימויים שאיתם הם יכולים להזדהות ולהרגיש בסדר עם עצמם. לנו כמחנכים יש תפקיד חשוב ביצירת חוסן רגשי בפני אותם מסרים שאינם מציאותיים. העמדות והמסרים שלנו כמבוגרים משמעותיים הם בעלי תפקיד חשוב בדימוי העצמי המתהווה של ילדים ובני נוער.
אפשר לדון בסטיילינג ודימוי גוף גם מן ההיבט של הקשר הבין דורי. בהקשר הזה מעניין לבחון תמונות מן העבר, להעלות זיכרונות ולחקור את הסטיילינג המשפחתי. לראות למשל, מה אימא נהגה ללבוש ובמה היא הלבישה אותנו, מה היה יחסה לגופה ולגופנו, וגם באיזו מידה ניסינו לסגל לעצמנו סטיילינג אישי בילדות ובנעורים ולפתח אותו – בין השאר מתוך רצון להיות עצמאיים, מורדים וייחודיים.
המורים כמודל חינוכי משפיעים גם באופן לבושם ובדרך שבה הם מעבירים מסרים. הלבוש, הסטיילינג שלנו הוא כלי תקשורתי וגם התלמידים משתמשים בו כאמירה.
השאלה הנצחית על תלבושת אחידה בעד ונגד, מקבלת ממד חדש כשמתבוננים בה מנקודת מבט שונה: האם יש דרך לביטוי עצמי ולפיתוח סגנון אישי ייחודי גם עם תלבושת אחידה? ראוי לתת את הדעת גם בעניין קוד הלבוש, האם קיים קוד לבוש אחד שוויוני לכל המגדרים או שאולי קוד לבוש הוא סוגיה מגדרית.
השפעה הדדית בין חיצוניות לפנימיות
גם בעולם החינוך ובמיוחד שם, יש מקום לעסוק בשאלות ובתובנות על הקשר בין הלבוש והבחירות בלבוש לבין העולם הפנימי שלנו. הבגדים משקפים את מי שאנחנו, מספרים את הסיפור שלנו, הם כמראה לעולמנו הפנימי.
מחקרים מראים שהלבוש משפיע על התקשורת במקום העבודה, על התפיסה העצמית של העובד ועל התפקוד המקצועי שלו. הכלים של סטיילינג תרפי מאפשרים לאנשי החינוך לבדוק את דמות המורה כפי שהם היו רוצים: איזה מורה אני רוצה להיות, איזה אשת חינוך? ואיזה בגד יבטא את זה? אילו תכונות חיוביות שלי, אני רוצה לבטא באמצעות הבגדים?
התהליך של סטיילינג תרפי מעצים את אנשי החינוך ואת התלמידים, מאפשר להם מרחב לביטוי אישי ולהנעת תהליכי שינוי ומעורר פיתוח יצירתיות וגמישות מחשבתית. תהליך מעניין ומלא בתובנות מהחוץ פנימה ומהפנים אל החוץ.
